<h1>רבינו ירוחם נ"ב ח"א</h1>
<h2>דף קה.</h2>
ליטול שכר ללמד מוכח בנדרים דמותר בקטנים משום שמור או משום פסוק טעמים אבל לגדול אסור אפילו ללמד מקרא בשכר וכל שכן מדרש ותלמו' אבל בעלי התוספות כתבו בבכורות [כ"ט ע"א ד"ה מה] דהאידנא אם אין לו במה להתפרנס מותר ליטול שכר אף על המדרש אף לגדולי' ואפילו אם יש לו אם הוא בטלה דמוכח שמניח משאו ומתנו ועסקו מותר ליטול שכר דחשיב זה בטלה דמוכח יותר מההיא דכתובות דקרנא דתהי בחמרא ושקיל זוזא וכן כתב ר"י וכן כתב ה"ר יונה [אבות פ"ד מ"ה] ופיר' כי ההיא דאמרינן שלא יעשם עטרה וכו' ולא קרדום וכו' דוקא בשאינו מתכוין לכבוד התורה אבל אם הנותנים לו מתכווני' לכבוד התור' מותר ופירש כי ההיא דאמרינן דיונתן בן עמרם לא רצה להתפרנס מנכסי רבי בכבוד התורה שעשה לפנים משורת הדין כי מאחר שר' היה מפרנס בכבוד התורה ואמר שלא יכנסו עמי הארץ היה מותר ומכל מקום כתב שאם הוה בריא ויכול לחיות ממלאכתו שאסור וכן כתב הרמ"ה ומדברי כלם נלמוד שאם אינו יכול לחיות ממלאכתו שמותר ועוד כתב ה"ר יונה כי הא דאמרינן המביא דורון לת"ח כאלו הקריב בכורים לא אמרו [אלא] בדב' שהדיוטות רגילין בו שכן דרך בני אדם להביא דורון לאדם חשוב אפילו הוא עם הארץ אבל הרמב"ם [אבות שם] סגר הדלת עליהם והחמיר הרבה בזה שהכל אסור זולתי לזקן שאין יכול לעשות מלאכה או לנטול מאיבריו שאין להם אלא מה שהתירו להם בפירוש למטילי מלאי לתוך כיסו כלומר לאנשים ידועי' שיתעסקו בממונם וליתן להם השוק למכור ראשונה ולקנות ולהיות פטורין מכל מיני מסין וארנוניות ואפילו שיעלה להם בממונם או בקרקעותיהם דבר גדול ואפילו שיפרע באותו מס העני שבישראל וכתב שכך הורה רבו רבינו יהוסף הלוי לאדם אחד באנדלוז שהיה עולה בגנות ופרדסים שלו במס אלפים זהובים ופטרו מחמת שהיתה תורתו אומנותו.
